חקר המדיניות החברתית בישראל עבר תמורות מרחיקות לכת, הן מאז צעדיו הראשונים לאורך שנות ה- 50 של המאה הקודמת והן מאז תחילת שנות ה- 70 תקופה שבמהלכה נעשו הצעדים המשמעותיים הראשונים למסדו כתחום מחקר אקדמי. בהתבססו על התפיסה התיאורטית הרואה במערכת המדעית זירה חברתית, מאמר זה מבקש לבחון את המגמות המאפיינות התפתחות זו, כפי שהן משתקפות בפרסומים בכתבי עת, ישראליים ובינלאומיים, ב- 40 השנה האחרונות. הממצאים מלמדים, שבמהלך תקופה זו הפך חקר המדיניות החברתית לתחום אקדמי "תוסס" ושניתן לזהות מספר מגמות עיקריות המתייחסות, הן להיבטים המוסדיים והן להיבטים המדעיים של התפתחות זו. (מתוך המאמר)

The study of social policy in Israel has undergone major changes both since its initial steps during the 1950s and since the early 1970s, a period in which the first significant efforts to institutionalize it as an academic field took place. Based on a theoretical perspective that regards the scientific system as a social arena, this article seeks to identify the trends that have characterized this development as reflected in journal publications, both Israeli and international, over the past four decades. The findings indicate that social policy research has become a vibrant field of academic research over this period and that a number of key trends related to both the intra-institutional aspects and the intra- scientific aspects of this development, can be identified.

Based on the social model(s) of disability, this article seeks to analyse the historical development of Israeli employment policy toward disabled people during the first decade and a half of its existence (1948–1965). Findings from primary and secondary sources suggest that throughout this period disabled people, mainly immigrants, found themselves at the lowest echelons of Israeli society and the labour market. Furthermore, the Israeli welfare state offers an interesting case study of the gap between a welfare state’s stated adherence to social justice and the more limited, and even contradictory, outcomes of its policies. Our discussion suggests that a valuable way of reframing our findings can be found in the critique of de-commodification as an inadequate concept and in the use of related concepts such as re-commodification and quasi-commodification.

על פי רוב לא היו אנשים עם מוגבלויות, וכך גם לא קטגוריית המוגבלות בכלל, נושא עיקרי למחקר העוסק בהתפתחותה ההיסטורית של מדינת הרווחה הישראלית. מחקר זה מבקש להשלים פער אמפירי ותיאורטי זה באמצעות ניתוח מקרה של עבודות הדחק, ולהראות שבדומה לקטגוריות אחרות, כגון מגדר, לאום ואתניות, אין הבנת תולדותיה של מדינת הרווחה הישראלית שלמה ללא הבנת מקומם של אנשים עם מוגבלויות בתוכה. באופן קונקרטי יותר, בהתבסס על המודל החברתי של המוגבלות, מראה המחקר כיצד עם השנים הפכה קטגוריית המוגבלות קטגוריה אפקטיבית להקצאה מובחנת של משאבים והגנה. (מתוך המאמר)

מאמר זה בוחן את מודל הסבסוד הישראלי של מסגרות טיפול לגיל הרך, דרך פרספקטיבה בינלאומית של חמש מדינות השוואה: אוסטרליה, בריטניה, גרמניה, פינלנד וספרד. בחינה זו מעלה שורה של ממצאים מרכזיים בדבר אופיו וטיבו של מודל זה. באשר לאופיו נמצא, שבישראל נוהג מודל סבסודי של "שוק למחצה", שבו המדינה מממנת את המסגרות וארגונים ללא כוונת רווח מפעילים אותן. באשר לטיבו, נמצא שישראל נמצאת בקבוצת המדינות שבה שיעור השתתפותם של ההורים בעלותן של המסגרות המסובסדות הוא גבוה מאוד, וזאת אף שהמודל פרוגרסיבי במידת מה. זאת ועוד, בחינת השתלבות של ילדי הגיל הרך במסגרות המסובסדות מלמדת שישראל נמצאת קצת מעל אוסטרליה וגרמניה, שבהן שיעורי השימוש הנמוכים ביותר. יתר על כן, נמצאו פערים משמעותיים ביותר בין האוכלוסייה היהודית לערבית בשיעור השתתפות של ילדי הגיל הרך במסגרות מסובסדות. בהקשר זה נטען שניתן להסביר פערים אלה בין השאר בהיצע הקטן מאוד של מסגרות מסובסדות ובעלויות של מסגרות אלה להורים ערבים בעלי הכנסה נמוכה. (מתוך המאמר)