In recent years, the welfare state literature has been witnessing a religious turn, (re)reminding us the pivotal role of religion in shaping the modern welfare state. Notwithstanding its theoretical importance, this turn has been largely confined to European, North American, and antipodean settings. By drawing upon the historical case of Israeli burial services, this study seeks to make a modest step in closing this theoretical and empirical gap. Specifically, its findings point to the historical role of the Judaism in establishing universal burial services, funded by the state and operated almost exclusively by religious burial societies. Moreover, this policy legacy, which already had its roots in the British Mandate rule, is still at work, even in an era of permanent austerity. These findings problematize mainstream historical observations, which view the Israeli welfare state as a secular project, by suggesting a more nuanced and progressive role for Judaism in its history.

סוכני מיצוי זכויות עומדים בתווך שבין משתמשי השירותים לבין רשויות מדינת הרווחה. אולם למרות תפקידם המרכזי בהליך מימוש הזכויות החברתיות, עדיין הם חוליה חסר הבמחקרים ובתיאוריות של מיצוי זכויות. את החסר הזה ביקשנו למלא במחקר המתואר במאמר זה. באמצעות ראיונות מובנים למחצה עם 25 סוכני מיצוי ממגזרים שונים (הציבורי, העסקי והמלכ"רי) בחנו את תפקידם של סוכני מיצוי הזכויות מנקודת מבטם – מטרותיהם, תפיסת תפקידם ואסטרטגיות הפעולה שהם נוקטים. ממצאי המחקר מלמדים על דמיון רב אך גם על הבדלים של ממש בין תפיסות הסוכנים השונים, באשר למטרות מיצוי הזכויות ובאשר לתפקידם וכן בדרכי השימוש שלהם באסטרטגיות פעולה שונות ובתמהיל ביניהן. באמצעות דיון בנקודות דמיון ושוני אלה ובאמצעות שרטוט תפקידם המרכזי והרבגוני של סוכני המיצוי בהליך מימוש הזכויות החברתיות אנו מנסים להשלים את התמונה החסרה. (מתוך המאמר)

אי-מיצוי זכויות הוא מצב שבו זכאים לתוכנית מסוימת אינם מצליחים לממש את זכאותם. בשנים האחרונות השיח המחקרי בישראל ובעולם מגלה עניין הולך וגדל בנושא זה. מחקרים מן העולם מצביעים על אי מיצוי כעל תופעה שכיחה, רחבת היקף, המאפיינת תוכניות רבות של ביטוח סוציאלי במדינות השונות. מחקרים אלה גם מראים לנו שזו היא תופעה רבת ממדים, שיש בה סוגים שונים של חסמי מיצוי, המתבטאים ברמות שונות: החל ברמת הלקוח וכלה ברמה החברתית. עם זאת בחנו עד כה רק מחקרים ספורים בישראל את תפיסותיהם של מבקשי הקצבאות בנוגע לחסמים למיצוי זכויות ואת חוויותיהם בהקשר זה. יתר על כן, עד כה לא נדרשה הספרות המקצועית לאסטרטגיות ההתמודדות האקטיבית של מבקשי הקצבאות עם החסמים שהם נתקלים בהם בתהליך. בכך עוסק מאמר זה, המתאר מחקר שבו בחנו, באמצעות ראיונות מובנים למחצה, את החסמים ואת האסטרטגיות שעליהם דיווחו עשרה מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה ועשרה מקבלי קצבאות נכות (20 איש סך הכל). ממצאי המחקר מראים שאף שהתחוללו בשנים האחרונות שינויים לטובה, עדיין נתקלו משתתפי המחקר בחסמים מסוגים שונים: חסמי ידע, חסמי בירוקרטיה וחסמים פסיכולוגיים. משתתפי המחקר גם הצביעו על הוועדה הרפואית ועל חובת ההתייצבות בלשכת התעסוקה כעל תחנות מרכזיות בהליך המיצוי. לבסוף, משתתפי המחקר נקטו שתי אסטרטגיות פעולה עיקריות כדי להתמודד עם חסמים אלה: הם פיתחו מומחיות אישית בהליך ופנו לסיוע חיצוני. ממצאים אלה נידונים לאור ספרות המחקר, מגבלותיו והשלכותיו האפשריות על המדיניות בתחום. (מתוך המאמר)

בשנת 2007 הוקדש דבר העורך של ביטחון סוציאלי לסוגיה של מיצוי זכויות (גל, 2007). מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל התקשתה אז להתאושש מתקופה של קיצוצים נרחבים חסרי תקדים, והשיח הציבורי השולט נסוב דווקא על הצד השני של המטבע: כיצד מצמצמים את תופעת ההונאה והניצול לרעה של המערכת (דורון, 2010). מטרתו של דבר העורך, פרי עטו של אחד ממחברי מאמר זה, היתה לעורר לסוגיית מיצוי הזכויות את מודעותם של קובעי המדיניות והחוקרים. פחות מ- 15 שנים עברו מאז, ו[אי-] מיצוי זכויות אכן הפך סוגיה מרכזית בשיח הציבורי והמקצועי. לא זו בלבד שגורמים בחברה האזרחית ובשוק החופשי עוסקים בה, אלא שניכר שקובעי מדיניות ופקידי ממשל בכירים, במיוחד במוסד לביטוח לאומי, יזמו הקמת מערכות וערכו שינויים בתוכניות נוהגות כדי להתמודד עימה (יסעור בורוכוביץ' ועמיתות, 2021; תרשיש וגל, 2021). התעוררות העניין במיצוי זכויות משתקפת גם במחקרים, השופכים זרקור על זוויות שונות של התופעה (ראו למשל: גל, שלו ואייזנשטדט, 2009; טולדנו, 2014; טולדנו וגוטליב, 2014; לוין, 2009; Szeintuch, 2020). כאן אנו מבקשים להציג את ההגדרה של [אי-] מיצוי זכויות, את חשיבות התופעה ואת היקפה, את קווי המחקר המרכזיים ואת המודלים התיאורטיים המובילים בתחום ולהציע כיווני מחקר מבטיחים. (מתוך המאמר)

Purpose: Guardianship of people with disabilities has been under growing scrutiny, leading some welfare states to offer supported decision-making as a legal alternative. This study examined the attitudes of Israeli social work students toward guardianship and supported decision-making and the relationship between these attitudes and the perceived importance of social work goals, as mediated by perceptions of disability. Materials and methods: Participants were 414 undergraduate and graduate level social work students from Israel. Participants completed a structured questionnaire that measured: attitudes toward guardianship and supported decision-making, importance of social work goals, and perception of disability. Results: Although social work students tended to support limiting the scope of guardianship, they did not clearly oppose it. Individual model perspective of disability mediated the association between the social work goal of social control and attitudes toward guardianship. Social model perspective of disability mediated the association between the social work goal of social justice and attitudes toward guardianship. Conclusion: To reduce guardianship appointments, social work educators should educate students better regarding current supported decision-making trends, emphasize the importance of social justice goals, and discuss critically the necessity of social control. Further, educators need to embrace the social model of disability, in particular its view of autonomy and interdependence.Implications for rehabilitation The UN Convention on the Rights of Persons with Disabilities has urged limiting guardianship practices, and developing instead less restrictive alternatives, especially supported decision making. In order to fully implement the Convention’s vision, efforts must be placed in social work training programs on discussing the limitations of guardianship, the dilemmas it raises and the advantages of other less restrictive alternatives, including that of supported decision-making. Social work educators should also emphasize the importance of social justice goals and discuss critically the necessity of social control. Similar emphasis should be placed on exposing students to the social model of disability, including its view of autonomy and interdependence.

This chapter examines the way that the choices of Israeli adults with intellectual disabilities are shaped by different disability laws and other state policies in two domains: legal capacity and housing services. In Israel, legal capacity issues are regulated by the 1962 Legal Capacity and Guardianship Law, which has recently been amended to provide preference for supported decision-making alternatives over guardianship. We show how prior to the amendment the law and its practice infringed on individuals’ right to freedom and autonomy, especially given the extensive use of plenary guardianship and lack of meaningful supervision and regulations. An additional concern is related to the limited consideration given to the individuals’ voice in guardianship appointment processes. The new amendment moved the Israeli legal capacity system a major step away from this guardianship regime. This positive change is currently very much on paper with several concerns and challenges still in need of being addressed.With regard to housing services, we first focus on the process through which services are provided to adults with intellectual disabilities and the role assigned to service users in the process. We then describe the current housing solutions available in Israel, from the most common, large congregate facilities to community apartments and family homes. Finally, we show how each of these living schemes affects the individuals’ right to choice in their daily lives. We conclude by providing several recommendations that represent initial steps in overcoming some of the aforementioned challenges within the two fields.

Little scholarly work has focused on the lived experience of people claiming disability benefits. Drawing on semi-structured interviews with 30 Jewish-Israeli men and women with physical impairments, this paper seeks to fill this gap in the literature. Analysis of the interviews yielded three main themes: the material and psycho-social aspects of the Israeli disability benefits system, respectively, and the coping strategies applied by the participants in their efforts to navigate the system and address their needs. The distinction between the first two themes is discussed as resonating with recent calls for an integrated disability justice conceptualization, one that entails both redistributive and recognitive aspects. The third theme is highlighted as countering the image of ‘passivity’ that is all too often associated with being on disability benefits.

Building on the renewed interest in social work historiography, this article examines how disability was perceived and constructed by the social work profession in the first decades of the State of Israel. A discourse analysis of articles published in the country's main social work journal (Welfare, 1957-77) underscores the importance of individualised discourses focused on the disabled person, her body, tragedy and, most importantly, her personality. This emphasis leads to an examination of the personality characteristics of disabled persons as seen or attributed by practitioners. The analysis then examines the social discourses arising from these articles and that which is sorely missing in them - the voice of the disabled. Finally, the study discusses some of the factors behind these professional discourses and conceptualises them within the theoretical framework of othering. Specifically, it concludes that these discourses turned welfare into a cultural location of disability, where disabled people were constructed and (re)shaped as the Other.

Despite its centrality to the experience of death and grief, it is only in recent years that the economic burden following family bereavement has been recognized by social care professionals and scholars. Based on the realization that death and bereavement are grounded in social context, and assuming this economic burden is a multifaceted phenomenon, the present study compares the British and Israeli welfare systems in three policy settings: social security, funeral services, and bereavement leave. The findings suggest that while in both systems bereavement and especially widowhood is considered a deserving category, recent pressures for restructuring the British welfare state have been successful in shifting provision from the state to the market. The findings also show that in both cases, albeit to a lesser extent in Israel, current policy measures are not fully aligned with critical scholarship on bereavement and its financial consequences, nor with socio-economic and demographic trends. These disparities are addressed using the notion of disenfranchised grief and by emphasizing the pivotal, although often overlooked role of the welfare state in constituting it. Lastly, the differences between the two cases are discussed in terms of the powerful role of Judaism in shaping Israeli policy.

אנשים עם מוגבלויות הם בשר מבשרו של מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל. במחקר המוצג במאמר התמקד המחבר בניתוח מאמרים מהביטאון המקצועי "סעד" והראה שבעשורים הראשונים לאחר הקמתה של מדינת ישראל, מוגבלות ואנשים עם מוגבלויות העסיקו את אנשי המקצוע. אלה האחרונים דנו ב"בעיה", עסקו בהגדרתה, בגורמים לה, וכמובן גם בקידום פתרונה.

"לא צדקה אלא צדק, אשר ערכו ג'וני גל ורוני הולר מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מאיר באור חדש פרקים מרתקים בהתפתחות החברה הישראלית באמצעות סיפורו ההיסטורי של מקצוע העבודה הסוציאלית". – מהמעטפת האחורית.

האסופה מבקשת לאמץ מבט היסטורי ולבחון פרקים בעברו של מקצוע העבודה הסוציאלית מאמצע שנות העשרים של המאה ה-20 ועד ימינו אנו. הספר נחלק לשלושה שערים. בראשון מקבץ מאמרים העוסקים בראשית ימיו של המקצוע החל בשנות העשרים ועד סיום תקופת המנדט הבריטי. בשער השני מאמרים העוסקים בהתפתחות המקצועית והרעיונית של העבודה הסוציאלית בהקשרים שונים, בעיקר לאחר הקמת המדינה. השער השלישי מכיל שורה של מאמרים העוסקים בלב לבו של מקצוע העבודה הסוציאלית: יחס המקצוע לצדק חברתי וקידומו. (מתוך המאמר)

בצעדם הראשון במסע החיפוש, במבוא, מציגים העורכים את המסקנות העולות מהפרקים השונים, ולפיהן השימוש רחב ההיקף בקצבאות הנכות ולחילופין אי השתתפותם של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הם תולדה של שלושה גורמי עומק מרכזיים: הראשון והעיקרי בהם הוא התמורות שעובר שוק העבודה, ובהן המעבר מכלכלה תעשייתית המבוססת על ייצור לכלכלת שירותים בתר-תעשייתית. לצד גורם ביקוש זה מצביעים העורכים גם על שני של רבים מהאנשים עם מוגבלות )employability( גורמי היצע: פערים ביכולת התעסוקה ובעיות בריאות. ביסוס חזק ומעניין למסקנות אלה ניתן למצוא לאורך כל פרקי הספר, חלקם מדגישים בניתוחם את אחד משלושת הגורמים הללו וחלקם האחר משלבים אותם יחדיו. בסקירה זו אבקש להתמקד במספר פרקים בולטים ורלוונטיים במיוחד. (מתוך המאמר)

Over the last decades, the disability movement has been advocating for a paradigmatic shift in how disability is perceived and managed: from a medical or individual perspective focusing on the person's body and mind to a social perspective emphasizing the context and barriers of disability. However, we still know little about the perceptions of helping professionals, particularly social workers who work closely with disabled people. Thus, the aim of the current study is to develop and validate a scale—Perceptions Toward Disability Scale (PTDS)—to measure how social workers view disability: as an individual or social category. This paper describes the three phases of the scale's construction. First, scale items were formulated and its content validity was examined. Next, a pilot of 30 social workers completed a questionnaire and an initial exploratory factor analysis was conducted. In the third and main phase, the final draft was completed in 2016 by 565 Israeli social work students to assess its psychometric properties. Both exploratory and confirmatory factorial validity and discriminant validity analyses were conducted. The results of a confirmatory factor analysis revealed two distinct factors: an individual perspective of disability comprised of eight items (α = 0.77) and a social perspective of disability comprised of ten (α = 0.66). Subsequent analyses supported the scale's discriminant validity as indicated by the lack of an association between the Attitude Toward Disabled Persons Scale (ATDP) and the social model subscale (r =.13, p =.19) and by the weak negative relation with the individual model subscale (r = −.25, p =.01). These findings show that the PTDS possesses promising construct validity and provide support for its utility. This easy-to-administer instrument offers several practical benefits and can serve as a framework for further empirical research regarding social work practice with disabled people.

בעשורים האחרונים הלך והתפתח שדה המחקר של לימודי המוגבלות, המנתח באופן ביקורתי את היבטיה החברתיים של תופעת המוגבלות, מפתח תיאוריות חברתיות על תהליכי הבניית המוגבלות, ומשמש כר פורה לדיונים תיאורטיים ואידיאולוגיים בשורה של סוגיות. המאמר הנוכחי מציג שתי גישות מרכזיות - המטריאליסטית והתרבותית - ודן בסוגיות שעמדו לאורך השנים במוקד לימודי המוגבלות: מקומו של הגוף בחוויית המוגבלות, זהותם של אנשים עם מוגבלויות, ואופני ההצטלבות של קטגוריית המוגבלות עם קטגוריות חברתיות אחרות. כמו כן, המאמר בוחן את מעמדו של השדה בישראל, את התגבשותו, מאפייניו המוסדיים, סדר היום של חוקריו והאתגרים העומדים לפתחם. (מתוך המאמר)

By integrating a social perspective of disability with an ideational approach to social policy, the present study seeks to illuminate the central role of ideas in shaping disability policy. Using employment policy towards civilian disabled people in the newly established Israeli State (1948–65) as a case study, this examination highlights the key role played by the Israeli welfare system in excluding disabled people and structuring the disability category. This case illustrates how the paradigmatic perception of disability, loaded with patronizing attitudes towards the new Mizrachi immigrants, operated both as ‘cognitive locks’ and as a means for gradual yet transformative change. It is argued that this kind of ideational change is best identified and interpreted by assuming that paradigms are relational in nature.

המקראה שנדונה במאמר, על פרקיה המגוונים והמרתקים, היא ללא ספק אבן דרך משמעותית בהתפתחות שדה המחקר של לימודי מוגבלות בישראל. עם זאת, כמו כל ספר המבקש להוות שער לשדה מחקר מתהווה, גם מקראה זו אינה חפה מחסרונות.

הספר עוסק בהגדרת המוגבלות כתופעה חברתית ולא פרטנית. המחברים טוענים שמעמדם המוחלש של אנשים עם מוגבלויות הוא תולדה של דיכוי חברתי וקולקטיבי, ושלמדיניות חברתית יש תפקיד בהבניית בעיית המוגבלות.